סמכותו הייחודית של בד"ר לדון במשמורת ילדים כאשר הסוגייה נכרכה בתביעת גירושין

השופט ס. הנשיא ח. פיזם ]אב"ד[:

1. בקשת רשות ערעור, שבהסכמת הצדדים נתקבלה ונשמעה כערעור, על החלטת )להלן: ההחלטה(
בית המשפט לענייני משפחה בחדרה )להלן: בימ"ש קמא( על ידי כב' השופטת ז. )קאודרס(
בנר )להלן: שופטת קמא( מיום 18.10.04, בבש"א 1336/04 )תמ"ש 3451/04(. כפי שקבעתי
בהחלטתי מיום 10.01.05, בהסתמך על סעיף 37)ב()6( לחוק בתי המשפט ]נוסח משולב[
תשמ"ד-1984, ייפסק הערעור בהרכב, לאחר שהצדדים הגישו סיכומיהם שבכתב.

המערער טען כי אין לבימ"ש קמא סמכות לדון בתביעה למשמורת על המשיבים/הקטינים, שתבעו
באמצעות אמם )להלן: האם( כי המשמורת עליהם תהיה בידה. המערער טען כי תביעתם של
המשיבים בנדון, מן הראוי שתמחק על הסף, בעיקר משום שהסמכות לדון בשאלת משמורת
הקטינים היא לבית הדין הרבני )להלן: ביה"ד(. בימ"ש קמא דחה בקשה זו וקבע כי יש לו
סמכות לדון בתביעה למשמורת הקטינים.